יום העצמאות הראשון שלי
יום העצמאות הראשון, שיעל בת העשרה חודשים וקצת, חוגגת איתנו, מתקרב ואיתו עולים בי הרהורים על המשמעות של עצמאות בשבילה. לא רק בשבילה, בשביל כל תינוק.
בהרבה מקומות, ספרים, מאמרי רשת ועיתונים ניתן לקרוא על חשיבות הזחילה. כמה חשוב שתינוק יזחל זחילת גחון ויפתח הצלבות, כמה חשוב, שהוא יזחל על שש ויחזק את חגורת הכתפיים.
אפשר לקרוא בהמון כתבות איך הזחילה שלו בגיל הצעיר תחסוך לנו, ההורים, ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת בכיתה א.
כמה מהותי זה שהוא יזחל כדי שיוכל לשבת בכיתה וללמוד, ואיך הזחילה תורמת להתפתחות המוטורית שלו, מפתחת קשר עין יד, תאום בין חלקי הגוף השונים, מפתחת את המוטוריקה הגסה והעדינה שלו ולמעשה הזחילה מהווה אבן דרך חשובה ומהותית בהתפתחות המוטורית של התינוק.
כל זה נכון כמובן, אבל יש בה, בזחילה, עוד אלמנט חשוב נוסף, מהותי לא פחות, להתפתחותו של התינוק לאדם.
עצמאות
קצת אחרי גיל שלושה חודשים תינוק מתחיל להפתח אל העולם. פיזית ורגשית. הוא יצא מהתנוחה העוברית בה היה, שדה הראיה שלו גדל והתרחב, הוא ער יותר שעות במהלך היממה והוא זז ומגלה את גופו באמצעות התנועה.
במידה והוא שכב מספיק על הבטן והצדדים לא רחוק היום שבו הוא יתהפך לראשונה, ואחר כך שוב, ואז ילמד להתהפך באופן רצוני, להסתובב סביב צירו ולהעביר משקל ימינה ושמאלה.
כל אלו פעולות חשובות ומהותיות בהתפתחות שלו ובהתפתחות העצמאות שלו והשליטה שלו בגופו ובחייו, אבל הוא עדיין, ישאר באותה נקודה במרחב.
יחד עם הגדילה שלו התינוק מתפתח חברתית, הוא מתעניין בחפצים ובאנשים סביבו, שולח ידים ומנסה להגיע אל דברים. בהיותו סטודנט של העולם הכל מעניין אותו, בהכל הוא רוצה לגעת, את הכל הוא רוצה לטעום. וכלל שהוא גדל הוא רוצה יותר.
תינוק שלא שכב מספיק על הבטן ולא התהפך מגיע לגיל שבעה שמונה חודשים כשהוא מתוסכל מאוד. הרצונות שלו תואמים תינוק בן גילו ולעומת זה, ההתפתחות המוטורית שלו לא. הוא רוצה להגיע לחפץ מסויים שנמצא לידו והוא תקוע. משכיבים אותו על הבטן והוא לא יודע איך לצאת מהתנוחה הזו.
בדרך כלל, אנחנו, ההורים, ממהרים לרצות תינוק כזה, להגיש לו צעצועים שהוא רוצה, כדי שלא יבכה, לעזור לו להגיע לאן שהוא רוצה, אנחנו עושים כל מני פעולות שרק מחזקות את המקום חסר האונים שבו הוא נמצא, רק מחזקות את התלות שלו בנו.
אותו תינוק, יגיע לגיל תשעה חודשים ולא יוכל להתקדם אל צעצוע שהוא רוצה, הוא ישכב על הבטן ינפנף בידיו ואם אף אחד לא יעזור לו, פשוט יבכה.
תינוק שלא זוחל במועד, הופך לתינוק מתוסכל מאוד, תינוק שתלוי בסביבה שלו בצורה שלא תואמת את הגיל שלו, תינוק, שנשאר חסר אונים ונמנעת ממנו האפשרות לעצמאות תנועתית.
במשך הרבה מאוד זמן האמנתי שמה שחשוב הוא ביצוע כל שלבי ההתפתחות במדרג נכון, אחד אחרי השני לפי הסדר. ככל שאני עובדת יותר עם תינוקות בני תשעה חודשים ומעלה שלא זוחלים אני מבינה שיש חשיבות גדולה גם לזמן שבו מגיעים לכל שלב ההתפתחותי.
כשתינוק נולד, היכולות המוטוריות שלו מוגבלות מאוד, הוא מונע מרפלקסים, הוא יודע לסובב את הראש ולפתוח פה לאוכל, הוא יודע לבכות כדי לסמן לנו שרע לו, והוא יודע להראות לנו מתי הוא נבהל.
ככל שהוא גדל, הצרכים שלו משתנים ואיתם חשוב שגם היכולות המוטוריות ישתנו. כשתינוק או ילד מגיע לגיל מסויים הוא צריך לדעת לעשות דברים מסוימים, במידה והוא לא מצליח לעשות אותם, הוא מתוסכל.
הזחילה מעניקה לתינוק עצמאות תנועתית, הוא יכול לנוע במרחב כרצונו. בשבועיים הראשונים אחרי שתינוק מתחיל לזחול הוא "מתבגר" גם בעינינו, הוא בוכה פחות, מתוסכל פחות ומרגיש גאווה ביכולות שלו ובהצלחות שלו.
תינוק זוחל, הוא תינוק עצמאי, והיום שבו הוא התחיל לזחול, הוא יום העצמאות הראשון שלו. הפעם הראשונה שבה לא היה צריך מישהו ש"יביא לו".
עלינו כהורים ומטפלים מוטלת האחריות לסיע לו להגיע לזחילה במועד על ידי מתן סביבה התפתחותית תואמת גיל מיום הלידה שלו. כדי שיוכל להגיע להתפתחות מוטורית תואמת להתפתחות הקוגניטיבית שלו.
כדי שיוכל להניע את עצמו בעולם ולהפוך לאדם בטוח בעצמו וביכולות שלו, אדם עצמאי שיודע שהוא יכול לסמוך על עצמו כדי להגיע להישגים.
החיים שלנו מלאים בימי עצמאות קטנים, נקודות בהן השגנו משהו, התקדמנו וביססנו את הבטחון שלנו בעצמינו, הזחילה מהווה לדעתי את יום העצמאות הראשון של האדם. את הרגשת הסיפוק שמתלווה אליה אפשר לראות אצל כל תינוק שזוחל.
היום, כשיעל זוחלת, וכשאני מתבוננת בתינוקות אחרים סביבה שמתחילים לזחול, אני מבינה את החשיבות של הזחילה ממקום אחר לגמרי, ממקום של עצמאות.
