ליווי התפתחותי כדרך חיים.
ב 16.6 נולדה יעל. ארבעה קילוגרמים של תינוקת מתוקה, ידידותית לסביבה וחמודה להפליא.
תינוקת אחרי שני בנים, תינוקת אחרי שמונה שנים של הפסקה ותינוקת אחרי שאני מדריכה לליוי התפתחותי אחרי הלימודים, אחרי התנסויות.
הימים הראשונים היו בעיקר התאוששות של שתינו, אבל אחרי שבועיים בערך, חדורת מוטיבציה, רציתי להתחיל "לתרגל" איתה.
רציתי לעשות איתה "תהליכים" ו"תרגילים" רציתי "ללמד" אותה דברים. כבר ראיתי אותה בעיני רוחי מקפצת בצורה סימטרית להפליא ומדלגת עם שמלה פרחונית בין פרגים בשדות היישוב. מתכופפת וזוקפת, נעמדת על רגל אחת ומרימה יד למעלה בתנועת בלרינה מושלמת.
אבל פתאום גיליתי שאני לא יודעת מה לעשות איתה. אין לי "תרגילים" לעשות איתה. אין לי "תהליכים" לעשות איתה. עברתי, ושוב עברתי על הפרוטוקול של הסדנאות לגיל לידה עד שלושה חודשים וגיליתי שבעצם אני עושה כבר הכל.
כשאמא שלי ראתה אותי מלבישה אותה אחרי מקלחת והופכת אותה מהגב אל הבטן בעזרת הרגליים בגלגול פסיבי היא עצרה אותי ושאלה "רגע… מה זה היה עכשיו שעשית?" הסברתי לה והראיתי לה והראתי לה את הייתרונות של הגלגול הזה והיא בתגובה אמרה לי שזה הרבה יותר הגיוני מלהרים ולהפוך, זה גם הרבה יותר קל ומעביר את ה"עבודה" לתינוק ובכלל, למה לא מלמדים את כולם לעשות את זה בבית החולים?
כששכנה שבאה לבקר ראתה את הבן הגדול שלי מרים אותה מהצד, בלי להחזיק את הראש היא נבהלה וצעקה לו "רגע, הראש הראש" אבל הוא ענה לה בשלווה שאמא אמרה לו להרים כך מהצד ושהנה, הראש לא נשמט.
חבר שהגיע לבקר את הבן הקטן לא הבין למה הוא רואה טלויזיה בלי קול והוא הסביר לו שבסאלון, כשיעל נמצאת, אסור לה לראות טלויזיה וגם לא לשמוע את ה"רעש רקע המעצבן הזה" ולכן הוא רואה בלי קול וקורא את התרגום ואם הוא רוצה לראות עם קול הוא הולך לפינת המשפחה. המקסימום שאמא מרשה זה תוכניות שאנשים אמיתיים מדברים בהן וגם זה בשקט ובלי פרסומות ומעט מאוד.
כל ההתנהלות שלי איתה, כל ההתנהלות של כל מי שסביבי ולמד ממני איתה, היא התנהלות שמושתת על העקרונות של צעד ראשון.
וכך, פתאום, לפני כמה ימים נפל לי האסימון שבגילאים האלו של לידה עד שלושה חודשים לא מדובר על תרגילים, אלא על דרך חיים. לא מדובר על עצירה של שגרת היום יום כדי 'לעבוד' עם התינוק, אלא על שגרת יום שמובנית ומכילה התנהלות נכונה עם תינוק.
עכשיו אני מחכה שנעבור את החודשים הראשונים ונגיע לחודשים הבאים, שם… כבר בטוח נוכל להתחיל "לתרגל"…
